זמירון "יחד שבטי ישראל" – המהדורה השמונה עשרה

מכירים את זמירון “יחד שבטי ישראל”? די בטוח שהוא נמצא אצלכם במגירת הזמירונים. זהו כפי הנראה הזמירון הנפוץ ביותר בציבור הדתי לאומי, שמסתובב כבר עשרות שנים בהרבה מהדורות (לפעמים נקרא זמירון חברון, ולפעמים בשמות נוספים).

מה שמיוחד בזמירון הזה, שעושה אותו מוצלח כל כך, הוא השילוב הטבעי והחלק בין פיוטים של כל העדות. רוב מוחלט של המשתמשים בזמירון הזה ימצאו בו את כל הפיוטים שהם אוהבים. גם נוסחים של תפילות ובקשות לקידוש ולהבדלה מובאים כאן בגיוון גדול, כולל הנוסח התימני (בלאדי). יש בו גם רשימה ארוכה של שירים חסידיים, כך שאין לכם שום תירוץ לסיים סעודה שלישית מוקדם…

העיצוב של הזמירון נעים וחגיגי, ויש בו אפילו סימון של שווא נע וקמץ קטן – עניין נצרך כשמדובר במילים לא מוכרות של פיוטים.

אבל כנראה שסוד ההצלחה הכי משמעותי הוא שהמו“ל שלו, שילה ליפשיץ, קשוב מאוד לבקשות מצד הציבור. אנשים כותבים לו לתקן שגיאות, או מבקשים להוסיף פיוטים, והבקשות האלו אשכרה נענות, אף שמדובר במאמץ לא קטן.

לאחרונה התבקשתי לסייע בשדרוג משמעותי של הזמירון – לעמד את המהדורה השמונה עשרה (!) שלו. במסגרת השדרוג הוספנו פיוטים, מחקנו כמה שירים חסידיים שכבר לא נהוג לשיר, תיקנו כמה שגיאות, שיפרנו את הסדר והעקביות, והפכנו את הזמירון כולו לצבעוני. לשמחתי שילה קיבל גם כמה המלצות שלי ביחס לפיוטים שכדאי להוסיף, ולמדתי ממנו שיעור בפתיחות ובגמישות. אבל הדבר העיקרי שלמדתי ממנו הוא להסכים להשקיע הרבה כדי להוציא דבר שלם ומהודר. בעולם שבו מו“לים נאבקים לשרוד, כיף לראות מו”ל שמתייחס לתוצר שלו כאל כלי קודש שכדאי וראוי להתאמץ עבורו.

אני לא יכול לומר שעימדתי את הזמירון. רק הוספתי, כגמד על גבי ענק, על גבי מה שכבר עיצב ועימד מרדכי ברכץ בשעתו. אבל בתור מי שכבר בהיותו ילד היה בוחר סידור לתפילה לפי הגופנים שלו (עוד לפני שהכרתי את המילה “גופן”), ריגש אותי מאוד לעסוק בפרויקט הזה.

אפשר לקנות את הזמירון כמזכרת לשמחה משפחתית, עם טקסט של הקדשה בכריכה, ואפילו עם כריכות בעיצוב אישי. זו הסיבה שהוא נפוץ בכל כך הרבה בתים. אז אם יש לכם שמחה משפחתית באופק, כדאי לכם יותר מתמיד לבחור בזמירון הזה בתור מזכרת.

ועובדה מעניינת: הזמירון מגיע עם אפשרות לבחור בין עשר כריכות שונות. כולן יפות ומושכות את העין, אבל בכל זאת ישנה כריכה אחת “מנצחת” שהציבור מעדיף הרבה יותר מכל שאר הכריכות ביחד. וזוהי הכריכה שנקראת “דביר”, עם בית המקדש במרכזה. אולי זה מלמד משהו על זרמי העומק בציבור הדתי לאומי.