"האם אתם מאמינים בליל הסדר שלכם?" – הגדת "בדרך"
האם אתם מאמינים בליל הסדר שלכם?
האם אתם מאמינים שהאופן שאתם תנהלו אותו, ותהיו נוכחים בו, הוא הדרך הנכונה ביותר עבורכם לחגוג את החירות?
את השאלה-התביעה הזו מציב הרב יהודה מישל בהקדמה להגדה של פסח שלו: “בדרך – מסע בנתיבי החירות”.
שזו בחירה קצת מוזרה, צריך לומר. כי אם אתה כותב הגדה של פסח כנראה שאתה חושב שיש לך מה להוסיף לליל הסדר של הקורא, אז אולי עדיף שהוא לא כל כך יאמין בליל הסדר שלו…
אבל זו המגמה של כל ההגדה הזו: לגרום לאנשים לזהות בתוכם את המעיין של החירות, של העצמיות, של הגאולה לכלל ולפרט – ולהאמין בזה.
אני יודע, יש המון הגדות נפלאות, וכל שנה יוצאות חדשות. אבל בעיניי ההגדה הזה נוצצת במיוחד ביניהן. תוך כדי העבודה על התרגום שלה מצאתי את עצמי לא פעם מתרגש מאוד מהתכנים. וחושב לעצמי: הלוואי שאזכור להגיד את זה בשולחן הסדר, או את זה בבדיקת חמץ. הלוואי שאזכור את זה בשעת הניקיונות, או את זה בשעת אפיית המצות.
הרב יהודה מישל טווה פה מלאכת מחשבת של רעיונות קצרים, של סיפורים להמחשה, של הומור ואהבה, שקשה לעמוד בפניהם. המגוון של המקורות שהוא מצטט כמעט מסחרר: חסידות ומוסר, הרב סולובייצ’יק והרב קוק, ראשי ישיבות ליטאיים ומקובלים ספרדים. כולם מוצאים כאן מקום בהרמוניה יפהפייה – הן ברעיונות והן בסיפורים המתוקים (שעוצבו על רקע אפור, כדי שיהיה אפשר לזהות אותם בקלות).
בלי נדר אשתדל לצטט פה בימים הקרובים מתוך ההגדה, אולי יעשה גם לכם חשק. בינתיים הנה קטע ראשון:
האופי השמח של ניסן משתקף בהלכה שאין אומרים את סדר התחנון בתפילה במשך כל החודש: “אין נופלין על פניהם מראש חודש ניסן”. ה“אמרי חיים” מוויז’ניץ פירש שעלינו להימנע מסוג נוסף של “נפילת אפיים” – להיזהר שלא להסתובב עם “פנים נפולות”, להיראות מדוכאים ועצובים. במקום להיות לחוצים מהאתגרים של ימי החגים, עלינו להתמקד בשמחה ובהזדמנות שמביא חודש הגאולה המרגש הזה!
ההגדה הזו יצאה לאור באנגלית בפסח תשפ“ה. קיבלתי את הספר לעבודה כבר בקיץ, אבל בגלל אתגרים שונים עיקר המלאכה נעשתה השנה, מחנוכה ואילך. התחייבתי שזה יהיה מוכן לפסח הקרוב, וזה לא היה פשוט. כשמתרגמים ספר תורני מאנגלית לעברית, צריך לשים לב לא לתרגם מאנגלית לעברית טקסטים שנכתבו במקור בעברית, אלא למצוא את המקור ולצטט אותו. לא תמיד המקור זמין, ולפעמים הוא הובא באנגלית עם התאמות מסוימות עבור הקוראים, וצריך לחשוב איך נכון לעשות את ההתאמות האלה בעברית בלי לוותר על הדיוק בציטוט.
כך מצאתי את עצמי נעזר בחברים כדי שישאלו עבורי מספריות כל מיני ספרים, שאחרת לא הייתי זוכה לפתוח או אפילו לדעת על קיומם. למשל “מסתר המגירה” – חלופת מכתבים בין הרב נריה לרחל ארוסתו; “מבצע חתונה” של יוסף מנדלביץ’; “באמונתו: סיפורו של הרב יהודה עמיטל”; “לא אירא רע” של נתן שרנסקי; ציטוטים מתוך סרטונים ופוסטים ברשתות חברתיות. ברוך השם שיש “אוצר החכמה” ולפחות רוב הספרים התורניים היו שם, הנה כמה מהשמות הפחות מוכרים: אמרי פנחס, אמרי אש, תשואות חן, סידור רס“ג, דברות משה, הגדה ארצישאלית של הרב גורן, ישמח ישראל – ועוד ועוד…
כשמצטטים מכל כך הרבה מקורות שונים, ובכלל כשעושים פרויקט מורכב כזה, טוב שיהיה מישהו שיפקח עליך עין. למזלי דוד ברוקנר הסכים לערוך את לשון ההגדה, והציל אותה מהרבה טעויות מביכות… זה לא היה פשוט, בסד הזמנים שנוצר, אבל הוא התאמץ מאוד וגם הצליח. ברוך השם.
כשבוע לפני ההגשה לדפוס התחלתי לעצב את ההגדה. לא ידעתי באיזה גופן להשתמש (כאלה הם גרפיקאים: עומדים מול ארון מלא גופנים ומתלוננים “אין לי מה ללבוש”) אז פניתי לאיתמר נתן מסטודיו בית אלף, שהאותיות שלו הן חגיגה לעיניים בטקסטים קלאסיים. הוא המליץ על הגופן “אושפיזין”. אם תרגישו בליל הסדר שלכם פתאום את האושפיזין הקדושים, או תריחו ריח של סוכה – כנראה שזו הסיבה…
תכננתי להגיש את הספר לדפוס בראש חודש אדר, כדי שיהיה בחנויות מיד אחרי פורים, אבל לא הצלחתי. כשנסענו לחברים בערב שבת זכור עבדתי בדרך על הגהות.
ואז פרצה המלחמה בשבת…
גם אתם מתפעלים כמוני מהעובדה שחלקים גדולים מהמשק המשיכו מיד לעבוד כמעט כרגיל, בלי שום הלם ותקופת הסתגלות? זהו נס עצום בתוך שאר הניסים של המלחמה הזו. בית הדפוס הסכים לקחת את העבודה למרות הדדליין הלחוץ. את ההגהות האחרונות עשיתי בממ“ד תוך כדי אזעקות. הרגשתי שיש בזה משהו מאוד יהודי: להתמגן מפני איום טילים ותוך כדי כך לעסוק באמונה ביציאה לחירות.
ברוך השם, הספר מוכן ומופץ באמצעות דברי שיר. המחבר רוצה מאוד שהספר יופץ ולכן המחיר של ההגדה הזו נמוך מאוד יחסית לעלות ההפקה שלה. הלוואי שתזכו שהיא תגיע לידיכם.