איך נולדה האפליקציה "לשקוד"

עכשיו אפשר לספר: העבודה על הספר של הרב זרביב הולידה את האפליקציה שיצרתי, “לשקוד”.

ומעשה שהיה כך היה.

לפני כמה חודשים, אחרי עוד תקופה של תסכול סביב הקושי שלי בכתיבת הספר, החלטתי לבקש עצה ממו“ר הרב יצחק גינזבורג.

כתבתי לו על התסכול מול הכתיבה, על זה שאני נתקע שוב ושוב, ויושב ימים שלמים ומבזבז את הזמן.

ושזה חבל לי, כי אני רוצה לעשות דברים טובים באמצעות הכתיבה.

הרב ענה:

“להתמיד בלימוד (קריאה) בתורה שבכתב – תנ”ך (פרק ביום, לפי הקביעות שלנו) תוך כדי תפלה לה’ שיברך אותך בכשרון וחשק לכתוב…”

התבוננתי קצת בעצה הזו, והבנתי שהרב אומר: הבעיה שלך היא שאתה חושב שאתה הוא המקור של הכתיבה. אם תתקשר יותר לתורה שבכתב, לתנ“ך, תבין שיש מקור עליון למה שכותבים, שהוא לא אתה. וככה הכתיבה תזרום יותר בלי שאתה תיתקע באמצע ותפריע.

התחלתי לנסות להקפיד על העצה הזו. ולא תמיד הצלחתי, לפעמים פספסתי ימים. זה נוסף לקביעויות אחרות שניסיתי לשמור – פרשת שבוע עם רש“י, תהלים, תניא.

יום אחד נמאס לי לפספס וכתבתי לקלוד:

“אני רוצה לבנות אפליקציה של לימוד יומי בתנ”ך. כל יום פרק אחד. היום לומדים את ספר איוב פרק לז. אני רוצה שבכל יום תקפוץ לי התראה בטלפון, עם קישור לפרק היומי כמו שהוא מופיע באתר ‘ספריא’ עם פירוש שטיינזלץ”.

מכאן והלאה דברים התגלגלו בקלות מפתיעה, ומצאתי את עצמי מהר מאוד עם אפליקציה עשירה מאוד בסדרי לימוד ובפי’צרים מגניבים. השקעתי באפליקציה יותר ממאה שעות במצטבר, ואיכשהו זה לא האט את העבודה על הספר של הרב זרביב. אדרבה, ברוך ה’ הצלחנו לסיים גם אותו.

אחד הסיפורים בספר הוא על רגע לפני מסע הניווט המסכם בטירונות של סיירת גבעתי. המ“פ עבר על התיקים העמוסים של כל החיילים, לראות איך אפשר לצמצם משקלים, ובתיק של החייל זרביב (אז הוא עוד לא נקרא הרב) הוא מצא כרך של משנה ברורה בגודל מלא (מהדורות כיס עוד לא היו אז). המפקד ציווה להוציא את זה מהתיק, וזרביב סירב. “אם אני לא לוקח את המשנה ברורה, אני פורש מהסיירת” הוא הכריז.

זרביב הקפיד על קביעות יומית בלימוד הלכה ומשנה. במשך שנה וחצי בצבא הוא לא פספס אף יום, ולא היה מוכן לאפשר למ“פ ההוא לשבור את הרצף.

המ“פ היה מופתע מהתגובה הנחרצת. בסופו של דבר הסיעו את המשנה ברורה לבסיס סמוך שהייתה בו מכונת צילום, וצילמו לזרביב את הדפים שהוא היה צריך לימי המסע. כך לא נשברה המילה של המ”פ, וגם זרביב קיבל את מה שרצה.

ואני חושב שיש משהו נאה בכך שבזכות הספר על החייל שלא הסכים להפסיק לשקוד, נוצרה האפליקציה “לשקוד”.

בתמונה: הרב זרביב בטירונות. הוא מתבונן במצפן, אבל אם הייתה לו האפליקציה לשקוד – הוא בוודאי היה מתבונן בה…