"מוסר אבי" – בעשור לפטירת הרב אהרן ליכטנשטיין
היום הוא יום השנה העשירי לפטירת הרב אהרן ליכטנשטיין, ראש ישיבת הר עציון וממנהיגי הציבור הדתי-לאומי. לכבוד האירוע הוציא בנו, הרב מאיר ליכטנשטיין, ספר של שיעורים בעקבות תורת אביו. בשיעורים הללו הרב מאיר מרחיב ומעמיק בדברים שפורסמו על ידי אביו ולפעמים אף מציע אפשרויות נוספות, כיאה למי שהתחנך לחשיבה עצמאית. הספר נקרא “מוסר אבי” ומי שמכיר את תורתו של הרב ליכטנשטיין יזהה מיד את הרפרנס לספרו של האב, “מוסר אביב”.
בסוף הספר בחר הרב מאיר לצטט כמה מכתבים של אביו אליו. באחד מהם, שנכתב בימים שהרב מאיר למד כנער אצל סבו הרב סולובייצ’יק, מופיעה האנקדוטה המשעשעת הבאה:
שמחתי גם לשמוע שאתה לא רק לומד אצל זיידע אלא אף מספיק לשוחח ולטייל עמו ולהתקרב אישית. כבר קבעו חז“ל כי “גדול שימושה יותר מלימודה” (ברכות ז:, ועיין גם תוס’ כתובות יז., ד“ה מבטלין) והרי מידת השימוש המתאפשרת לנכד היא מעל ומעבר לזו של תלמיד רגיל, ובכן יש בזה משום ערך רב לא רק מן הצד המשפחתי אלא אף מן הצד הרוחני.
אוסיף אולי פרט בקשר למה שכתבת. בקראי על שלא הבנת מה שאמר זיידע על בסיס טעם כעיקר, נזכרתי שבהיותי בשיעור מו“ר הרב משה שאצקעס זצ”ל (הייתי אז בן 16 וחצי) למדנו מסכת שבועות, ובהקשר סוגיה אחת הוא התחיל לדון במושג טעם כעיקר וסיכם בקיצור את השיטות העיקריות. היו בשיעור כמה בחורים שלמדו אז, במקביל, מס’ חולין, והם התמצאו יפה. אני אף פעם לא שמעתי על המושג הזה עד אז, והיות והרב זצ“ל לא טרח לדקדק בשוא נע ונח, אני הבנתי שמדובר (וכך רשמתי בשעת השיעור ברשימותיי כמה פעמים) ב”טעם ככר” אלא שלא הבנתי בדיוק כיצד נכנס ה“ככר” הזה לתמונה ושיערתי שבטח מדובר באיסור הקשור לחמץ!
הרב מאיר פנה אליי לפני כמעט חודשיים בשאלה האם יש סיכוי להוציא את הספר הזה לאור עד היארצייט. הוא ידע שהעריכה תסתיים רק בתחילת ניסן, ויש את פסח באמצע.
התלבטתי, כי באותם ימים היו גם שמחות משפחתיות ולא ידעתי איך זה ישפיע. אבל עניתי שאשמח, שהאתגר אפילו מלהיב אותי.
וכך יצאנו לדרך. בתחילת ניסן סיים אביעד יחיאלי את העריכה, ואני התחלתי לעבוד על העימוד ועל הכריכה. בשבוע שלפני פסח סיימנו את העימוד והספר היה מוכן ליצירת מפתח עניינים ונושאים. לא עבדנו בחול המועד, והרב מאיר הדגיש שחשוב לו יותר שהספר יהיה מוגה ובאיכות מעולה מאשר שנספיק עד היארצייט. בכל אופן, מיד במוצאי הפסח, כשכולם חגגו מימונה או רומפלנאכט, זכיתי ללילה ארוך עם חומרים הרבה יותר כיפיים ממופלטה וכלי פסח – עם דפים של ספר שעומד לרדת לדפוס.
הספר ירד לדפוס ביום ראשון בצהריים. בתחילה חשבנו שלקוצר הזמן נהיה מוכרחים להדפיס אותו בכריכה רכה, אבל דפוס אי“ל בחולון (שאני עובד אתו כבר 26 שנים!) הסכים להתאמץ ולדאוג שהספר יהיה מוכן בזמן ליארצייט, בכריכה קשה. וכך, שלוש שעות לפני א’ באייר, הספר היה מוכן בכריכייה, לשמחת כולם. ולא רק זה – הספר זמין גם בכריכה רכה, דרך בוקפוד
כשאני מעמד ספרים אני לא קורא אותם. אבל המילים קופצות לעיניים מדי פעם, והספר הזה נראה מעניין. אני מחכה לקבל את העותק הפיזי כדי לקרוא את המאמר “לבירורה של מידת הביטחון”, שבו הרב אהרן והרב מאיר מתייחסים למידת הביטחון במובן האישי ובמובן הלאומי.
אה, ויש לי גם וידוי קטן. לפני זמן מה כתבתי דברי געגועים על חברי בנימין דב (בניום) רוזנצוייג שנפטר ממחלה. הכותרת שנתתי הייתה “מעשה מחכם ותם”, וכתבתי שהייתה בו תמימות עמוקה מאוד שלא סתרה את החכמה המבריקה שלו. ובכן, קיבלתי השראה מדברים מקבילים שהרב מאיר כותב על אביו, במאמר “מעשה בתם וחכם” שבספר; על היכולת של אביו להיות בעל מידות מנוגדות בכפיפה אחת. גם את זה סימנתי לי לקרוא בנחת.
את הציור שעל הכריכה צייר שחר גזונדהייט