יש אנשים שמוציאים לאור ספרים, ויש ספרים שמוציאים לאור אנשים

יש אנשים שמוציאים לאור ספרים, ויש ספרים שמוציאים לאור אנשים.

אתמול יצא ממכבש הדפוס כרך י“ב, הכרך האחרון בסדרת “נעימות נצח” על ליקוטי מוהר“ן. נעימות נצח הוא הפירוש המקיף ביותר על ליקוטי מוהר”ן, השוטנשטיין של תורת רבנו, אם תרצו. במקור הוא נכתב באנגלית על-ידי הרב חיים קרמר, וזכיתי לתרגם אותו לעברית. שנים עשר כרכים, 411 תורות, 6552 עמודים, 15455 הערות מבארות, 1617439 מילים.

כשפנו אליי ממכון נחלת צבי לפני 18 שנה, הם ביקשו שאערוך את התרגום שהכינו לתורות הראשונות של ליקוטי מוהר“ן. לא היה לי הרבה ניסיון בעריכת תרגום, אבל הלכתי על זה. תוך כדי עבודה גיליתי שאני מתקן כל כך הרבה תיקונים, שאולי כדאי פשוט לתרגם מההתחלה. הניסיון הצליח, ומאותו רגע המשכתי לתרגם בעצמי את שאר הכרכים. ככה יצא שרבי נחמן לימד אותי לתרגם מאנגלית לעברית…

אבל זו רק אחת המתנות שזכיתי להן בעבודה על הסדרה הזו, ולא החשובה שבהן. כשהתחלתי את העבודה חשבתי שרבי נחמן הוא בהחלט “הוגה חשוב ומקורי” בנוף החסידות, אבל ככל שהיא התמשכה הלכה נפשי ונקשרה בו. רבנו שינה לי את החיים, ובזכותו הם הרבה יותר… חיים. זכיתי לנסוע לציון של רבנו כמה וכמה פעמים, ואני אוהב אותו אהבת נפש, ומרגיש שיש לי מערכת יחסים אישית לגמרי אתו.

המקום שבו ההשגחה הפרטית הכי ניכרת, אומר מו“ר הרב יצחק גינזבורג, הוא בלימוד התורה. וראיתי את זה אין-ספור פעמים תוך כדי העבודה. אני מתמודד עם סוגיה כלשהי בנפש או במשפחה או בעבודת ה’, ופתאום מגיעה תורה שנותנת את המפתח המדויק לעניין. אני עובד על התרגום ופותח מקור בחז”ל, והנה גמרא שמדברת בדיוק עליי, היום. כשנזקקתי לנחמה, קיבלתי אותה. כשנזקקתי לדחיפה, קיבלתי אותה, כשנזקקתי להתחדשות, זכיתי לה.

עבורי, עבודת התרגום אינה קלה. היא דורשת נוכחות וריכוז ויישוב הדעת. אין לי בעיה לעמד ספר תוך כדי שאני מצוברח או כועס או חסר סבלנות. אבל כשאני מתרגם אין ברירה – אני מוכרח להיכנס כולי לתוך העניין, ובשביל אדם חסר שקט שכמוני זה מאתגר מאוד. כל השנים התמודדתי ואני עדיין מתמודד עם הקושי הזה. אי אפשר לספור את הפעמים שחשבתי שהעבודה הזו פשוט לא מתאימה לי. שרציתי לצרוח מתסכול או שסתם המוח שלי כיבה את עצמו במחאה ונרדם. אני זוכר את הימים שהייתי בחרדות בגלל עמונה, ולא הצלחתי לתרגם מילה. אבל קיבלתי עוד מתנה בדרך וקצת למדתי להניח את חוסר השקט בקופסה דמיונית, לומר לו: זה בסדר, אני לא שוכח אותך, אתייחס אליך מאוחר יותר. וככה, מילה אחרי מילה, עמוד אחרי עמוד, הצלחתי להתקדם. השתדלתי לא לחשוב על כמה עבודה נשארה, אלא על כמה אני צריך לעשות היום. ובסוף קרה הלא-ייאמן, וזכינו לרגע הזה.

כשעובדים אצל רבנו צריך לקבל מראש את תנאי ההעסקה, ובסעיף הראשון כתוב: מניעות. יש מניעות פנימיות (כמו שתיארתי לעיל) ויש מניעות חיצוניות. כשהלכנו והתקרבנו לסוף, חששתי מאוד מהמניעות שעומדות להתגבר, ואכן קרו כל מיני דברים מאתגרים מאוד שאיימו לשאוב אותי לתוכם ולפגוע בהתקדמות העבודה. את חלקן אולי אפשר לפטור כחרדה שהגשימה את עצמה, אם אתם רציונליים להכעיס, אבל לא את כולן. למשל, שבועיים לפני ההגשה לדפוס המחשב שלי התקלקל. מסך כחול כל כמה דקות. אחרי הרבה ניסיונות תיקון ואבדן ימי עבודה קריטיים, קניתי מחשב חדש ויקר. רגע אחרי שהגיע המחשב החדש, נמצאה הבעיה במחשב הישן, ומאז הוא עובד מצוין… כאילו כדי לומר: הייתי פה רק בשביל המניעה, כן? שיהיה ברור. וזה רק סיפור אחד מבין כמה וכמה, שקרו בחודשים האחרונים, והרגשתי שקשורים ישירות לסיום הסדרה.

וְעַל־כֵּן רָאוּי לְהָאָדָם לָדַעַת כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ מְנִיעוֹת גְּדוֹלוֹת מְאֹד מֵאֵיזֶה דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה, יֵדַע וְיָבִין מִזֶּה, שֶׁזֶּה הַדָּבָר שֶׁרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת, הוּא נֶחֱשָׁק גָּדוֹל מְאֹד, וְדָבָר יָקָר מְאֹד, שֶׁמֵּחֲמַת זֶה הַמְּנִיעָה גְּדוֹלָה מְאֹד.

אז תודה רבה ריבונו של עולם גם על המניעות. כי הן מוכיחות שקורה פה משהו גדול, שהעולם ירוויח ממנו הרבה. כי המניעות בסופו של דבר גורמות לי לזקק יותר את הרצונות שלי ואת סדרי העדיפויות שלי, מניעות אותי לפעולה, ובזה הן נעשות נעימות מאוד. נעימות נצח.

תודה רבה ריבונו של עולם, שידעת שהנשמה שלי זקוקה לליקוטי מוהר“ן, וגם ידעת שהדרך היחידה לגרום לי ללמוד אותו היא לשלם לי על זה… תודה רבה על חיים בתוך נס מתמשך.

תודה רבה לרבנו נחל נובע מקור חכמה, על הפנים המאירות שאתה מראה לי, על הקירוב שקירבת אותי לה’ יתברך.

תודה רבה לאישתי מניה הלל על שאת מאפשרת לי בועה של שקט בבית וסולחת לי על חוסר התפקוד בתקופות לחוצות ומאמינה בברכה שהשליחות הזו מביאה לבית שלנו.

תודה רבה לרב חיים קרמר על שהסכמת להפקיד בידי צעיר בן 28 מישיבת הסדר את יצירת חייך. זה כל כך לא מובן מאליו, ומעיד על רוחב דעת ואמון ואמונה נדירים. מכל רבותיי, אתה הצלחת לגרום לי לשבת הכי הרבה שעות ללמוד תורה. אבל אתה שונא שמכנים אותך “הרב” אז אעצור כאן. תודה גם על כל התפילות שהתפללת עליי כשביקשתי, ועל שדחקת בי לנסוע לרבנו.

תודה רבה למכון נחלת צבי שמוציא לאור את הסדרה הזו. לרפאל קרמר על הדחיפה והעידוד כל השנים. איזה מזל שלא ויתרת לי, איזה מזל. ליוסף נחמה המנכ“ל על העבודה המאומצת לאפשר את הפלא הזה, כולל בזמנים מאתגרים כמו השנה וחצי האחרונות. לצבי קרמר שמשיג הקדשות שמממנות את המפעל הזה, ולנדיבים שתורמים את ההקדשות האלה. ולכל העובדים והעושים במלאכה, סליחה שאיני מזכיר את כולכם בשמותיכם.

תודה רבה הרב מיכי יוספי שהכרת ביני ובין מכון נחלת צבי. אני חייב לך חוב נצחי. תודה רבה דובי ליברמן על הליווי בעריכה בחלק מהכרכים. תודה רבה לעורך האחראי הרב אברהם-יצחק כרמל זצ“ל, ולעורך האחראי בכרך יב הרב שלום מייקוף יבל”א. איזו זכות לעבוד צמוד לתלמידי חכמים גדולים.

תודה רבה ליהושע הס, המלווה העסקי שלי, שעם הרבה אורך רוח ודרבון עדין לימד אותי איך נכון לעבוד בפרויקט הזה. מאז שנכנסת לתמונה קצב התרגום הוכפל ולמעלה מזה. אלמלא העזרה שלך סביר שהמלאכה הייתה נמשכת עוד שנים, אם בכלל הייתי מחזיק מעמד.

תודה רבה לאנשים שלומדים ליקוטי מוהר“ן בעזרת פירוש נעימות נצח. מה אדם מחפש בעולם? קורטוב של משמעות. וכשאני שומע ממישהו שלמד ונהנה, זה מחמם את הלב, ואני מודה לה’ על העבודה הנפלאה שבחר בשבילי.