צבי לצדיק: מהפכה של אדם אחד

לא יאמן איזו מהפכה עצומה יכול לחולל אדם אחד, כשהמשאבים היחידי לרשותו הם רצון ברזל ואמונה יוקדת.

לאחרונה יצא לאור הספר “צבי לצדיק” שהייתה לי הזכות לערוך (וגם קצת לעזור בעימוד). הספר מספר על הרב צבי אריה בנציון רוזנפלד. גם אם אינכם מכירים את שמו, יש מצב שאתם נהנים מהפירות של המפעלים הגדולים שהוא הוביל ודחף.

הרב רוזנפלד היה מפורצי הדרך לאומן, עוד כשהשלטון הקומוניסטי היה בשיא כוחו. הוא דחף לבאר ולתרגם את ספרי רבי נחמן ללשון השגורה – ומכוחו יצאו עד היום מאות ספרים בשלל שפות.

והוא עשה את כל זה לא מפני שהיה עשיר או מקושר, אלא מפני שהייתה לו אמונה תמימה ועזה בכוחה של תורת רבנו לנצח את כל הקשיים והמניעות.

בספר מתואר איך נערים בחרו לעזוב את המשחקים במגרש כדי לשמוע שיעורים מרתקים מפיו. איך צעירים חברי הליגה להגנה יהודית של הרב כהנא הפנו את האנרגיה המהפכנית שלהם ללימוד תורה והנחלתה לאחרים. וגולת הכותרת היא הנסיעות לאומן, שהוא היה ממש מהראשונים שהצליחו בהן. אנשים שמחו לבזבז את כל הונם (כ-15000 דולר בערכים של היום) כדי לנסוע אתו לגוב האריות בברית המועצות ולחטוף כמה פרקי תהלים בציון של רבנו. והאור שהם קיבלו מהנסיעות האלה מחיה אותם עד היום.

הספר “צבי לצדיק” נקרא בתחושת הפלאה מתמדת. מדובר באדם שחי רוב ימיו בחוץ לארץ, ולבו בער באהבת ארץ ישראל שאין כמותה. הוא ספר את הנסיעות לארץ ישראל כמו יהלומים, והן הסתכמו ב-52, מה שמתאים לשם בן ציון. הרב רוזנפלד נהג לגלח את זקנו וללבוש חליפה מודרנית בהדרכת זקני חסידי ברסלב, שכיבדו אותו מאוד, ולכן הוא בלט בנוף של מוסדות ברסלב במאה שערים. הוא הבין היטב בהוויות העולם, ועם זאת הבקיאות שלו בכל מרחבי התורה, נגלה ונסתר, הייתה לפלא. הוא היה בעל חוש הומור מקורי ואפילו קצת משוגע, אבל מילא את לב כל מכיריו בתחושת רצינות ומחויבות עמוקה.

זה מסוג הספרים שכשמסיימים אותם מרגישים קצת אחרים – עם חשק גדול יותר, נחישות רבה יותר, וידיעה ברורה שמכשולים מופיעים לפנינו כדי שנתגבר עליהם, כנגד כל הסיכויים.

לי באופן אישי הייתה חוויה מיוחדת לערוך את הספר, מפני ש“מכון נחלת צבי”, שהוא ההוצאה לאור של ספרי ברסלב שאני עורך ומתרגם, הוא למעשה המשך של היוזמות שהוא התחיל. כך שהוא ה“סבא” של הלקוחות האהובים שלי למעלה מעשרים שנה. הרבה מהאנשים המופיעים בספר מתוארים כפי שהם היו בנערותם או בבחרותם, אבל אני מכיר אותם כאנשים בני שישים ושבעים, שנפגשים מדי ראש השנה במתחם של מכון נחלת צבי באומן. וזה מדהים לראות איזו הערצה הם רוחשים אליו, ארבעים שנה אחרי שהוא נפטר בדמי ימיו.

תרגום: מלאכי רוזנברג

עימוד: רבקה אבר

כריכה: אביעד בן סימון