על הספר "מדינת התורה הדמוקרטית"

יש לי פינה חמה בלב למכון משפטי ארץ. כשעברנו לפני 20 שנה מרמת גן לעמונה, חיפשתי מקום שבו אוכל לעבוד על המחשב שלי, אבל בחברת אנשים אחרים, באווירת בית מדרש. בעפרה החל לפעול אז מכון משפטי ארץ, והם נהגו בי מידת הכנסת אורחים נדיבה. כולם שם למדו לדיינות, ואני הייתי ה“בעליבת” היחיד, אבל נתנו לי להרגיש חלק מהחבורה. וחלק מהפינת קפה. במשך שלוש-ארבע שנים נהגתי לעבוד מדי יום על הספרים שלי בבית המדרש של מכון משפטי ארץ, וזה עזר לי מאוד לרכך את המעבר מבית המדרש ברמת גן לחיים העצמאיים.

לשמחתי מכון משפטי ארץ גם פוריים מאוד בהוצאת ספרים, כך שאני ממשיך ליהנות מהקשר אתם. שבוע

שעבר כתבתי על “אורות החושן”, והנה כמה מילים על ספר נוסף שלהם.

מי מפחד ממדינת הלכה? בערך כולם. אלה שאינם רוצים מדינת הלכה בטוחים שהיא תיצור פה משטר חשוך ופרימיטיבי. ואלו שרוצים מדינה על-פי התורה תוהים האם ההלכה אכן בשלה להתמודד עם המשימה הגדולה של ניהול מדינה מודרנית.

לכן איננו שומעים כל כך דרישה ציבורית להקמת מדינת תורה, גם מצד שומרי ההלכה. החרדים מעדיפים בדרך כלל להשאיר את העבודה הזו למשיח. והדתיים מסתפקים בדרך כלל ברשימת מכולת שתאפשר צביון יהודי כלשהו, ואינם מנסים לקדם מדינה יהודית שחיה חיי תורה שלמים.

אבל ישנם פה ושם כמה ניסיונות לענות על השאלה העצומה הזו: איך נראית מדינת התורה. ביניהם בולט מכון משפטי ארץ שמוציא ספרים, ניירות עמדה, ועורך ימי עיון שנוגעים בהיבטים שונים של חיי הציבור. הפרסומים שלהם תמיד מרשימים אותי בהיקף ובעומק העיון ההלכתי, לצד בירור מקיף של המצב החוקי הנוהג בכל סוגיה והתייחסות אליו.

לאחרונה יצא לאור ספר בשם “מדינת התורה הדמוקרטית” מאת הרב עדו רכניץ, בהוצאת מכון משפטי ארץ. הספר הוא למעשה עיבוד של עבודת הדוקטורט של הרב רכניץ. הוא עוסק במשנתם המדינית של שלושה מהרבנים הראשיים: הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג, הרב אליעזר יהודה וולדינברג, והרב שלמה גורן. כל אחד מהם עסק בהרחבה בכתביו בשאלת החיבור בין התורה למדינה, והספר מסכם את גישותיהם ביחס לסוגיות השונות. מהם סוגי המשטר השונים? מה המשטר הרצוי על פי התורה, אם ישנו כזה? מה מקומה של הדמוקרטיה במדינת התורה? מאין יונקים בתי המשפט ומוסדות המדינה את סמכותם? מה מקומו של הדין האזרחי לצד חוקי התורה? האם דמוקרטיה היא לכתחילה או בדיעבד? האם עלינו לחתור למשטר מלוכני? האם ואיך מתקיימת במדינה כזו כפייה דתית? האם השליטים צריכים להיות אנשי דת דווקא, או שהם מנהיגים אזרחיים בהשראת התורה? מה היחס של מדינה כזו למודרנה?

האם ידעתם שהרב הרצוג התחיל לכתוב – כבר בחורף תש“ח – טיוטה לחוקה למדינה על פי התורה? מתוך מטרה, כדבריו, “להתוות תכנית של מדינה יהודית בארץ ישראל בתוך מסגרת התורה על פי התלמוד והפוסקים ז”ל באופן שעל כל פנים לא תהא בשום פרט בניגוד לתורה”. איזה חזון מדהים.

הספר יכול לעניין כל מי שחושב שמגיעה לעם-ישראל מדינה על פי התורה. שבאנו לכאן לא רק כדי למצוא מקלט בטוח אלא כדי להגשים ייעוד אלוקי נצחי. ושכדאי שנפעל למלא את הוואקום של יצירת חוקה, מפני שהוא הולך ומתמלא על-ידי חוקי יסוד מנוגדים לתורה.

הספר מעוטר בהקדמה מאת הרב יעקב אריאל. אפילו עמוד ההקדשות מעניין: תמצאו שם הקדשות לרבנית שרה הרצוג ולרבנית צפיה גורן – רעיותיהן של שניים ממושאי המחקר של הספר.

בספר 362 עמודים, אבל לא תצטרכו לקרוא את כולם כי 22 מהם הם רק הביבליוגרפיה. כשעימדתי את הספר ניסיתי לעצב אותה בכתב קטן אבל רשימת הספרים שהספר מבוסס עליהם נשארה ארוכה מאוד.

את הכריכה עיצב נרי לוי. אפשר להוריד אותו בחינם מאתר “דין תורה” או לקנות עותק מודפס. תודה רבה ריבונו של עולם על הזכות לעסוק בספרים מתקני עולם.